הסיפור מאחורי יומן הכתיבה
אז לקחתי אותה לשיחה,
והיא סיפרה שהיא
לבד בהפסקה.
אז איך הכל התחיל?
בהיריון השני שלי הרגשתי שאני חייבת לדבר אותי קצת, להוציא את הרגשות החוצה זה הרגיש לי נכון, אז שיתפתי את תמונות ההיריון שלי משבוע לשבוע.
הידיעה שעוד אנשים יודעים על ההיריון שלי נתנה לי כח להיאחז בו ולהתגבר על החרדות שמשהו יהיה לא תקין. אני זוכרת את התשובות שקיבלתי אחרי בדיקת מי השפיר, רק אז
הצלחתי להתחבר, רק אז הצלחתי להוציא מהפה שלי את המילים
אני אוהבת אותך קטן שלי, בקרוב נתראה
אני זוכרת שמיד אחרי זה, קיבלתי החלטה נוספת
לדבר גם את הרגשות שלי במדיה, ולרפא את עצמי דרך זה.
ידעתי עמוק בבטן שזה יעשה לי טוב.
לאט לאט עוד ועוד נשים הגיעו, וכתבו לי – כמה כח אני נותנת להן.
מה שהן לא ידעו, זה שהן נותנות לי את הכח.
הכח להיות אמא טובה יותר לילדים שלי, אישה טובה יותר לאיש שלי, אביב טובה יותר לעצמי.
אז תודה על זה!
בכל יום התאהבתי קצת יותר בעולם התוכן, הכתיבה והיצירה.
האמהות שהכרתי, החברות שיצרתי לי, החיבוקים הוירטואליים והנשים שכותבות לי כל הזמן תודה, פתחו בפניי עולם של יידע חדש, עולם של יצירה, של אומץ לחשוף, להיחשף וליצור עבורכן כל פעם מחדש גם כשלא תמיד היה קל.
אני ממש שמחה שאתן כאן.
מזמינה אתכן לתלתל לתוך הכתיבה שלי, כתיבה ללא פילטרים.
על החיים,על ילדים ועל מה שביניהם.
3 שנים וחצי + יום שאני מניקה אותו – מניקה ומעניקה מעניקה לו חום, קרבה, אהבה, מניקה אותו והוא מעניק לי בחזרה. 3 וחצי שנים ...
"זה נקרא כאבי גדילה יפה שלי, לגדול זה לפעמים כואב"
ככה אמרתי אתמול בערב ליולי
אנכי אשתך תמיד צודקת
לא תהיה לך אישה אחרת על פניי ותעשה לך תמונות שלי בארנק, בטלפון, באוטו ואני מרשה גם פסל קטן.
אז אני ממלאת את עצמי באהבה
וחמלה לגוף הזה שצריך מנוחה
ולאישה הזאת שהשתנתה. גם בתוכה.
יום יבוא והוא יגיד לך אמא אני אוהב אותך, כמו שיולי אומרת לי בכל יום והוא יחבק אותך.
שמחה, מלאה, מתרגשת אבל גם כשאני עייפה, עצבנית או רעבה.
וגם כשכלום.
היא שם מונחת בין השמלה השחורה לשמלה האפורה. תלויה על קולב בדיוק כמו שיולי תלתה אותה.
זה קורה לי לפעמים כשהראש שלי לא מפסיק לעבוד, אפילו כשאני ישנה
וכפרה על ארי ויולי מעירים אותי בכל שעה עגולה.
כל הזכויות שמורות לאביב המתולתלת
אתר-אסיה