יש ימים כאלו שאני לא מצליחה לארגן את הילדים בזמן ואז היום שלי מתחיל מאוחר

ואז אני פתאום נטרפת, נהיית לרגע מעין מפלצת

אתמול בבוקר היה לנו בוקר קשוח ממש, גם היום.

זה קורה כאן לא מעט , כי קשה לנו לעמוד בזמנים.

אני שונאת לאחר, פעם הייתי מאחרת לכל מקום.

היום אני ממש משתדלת שלא.

טוב נו יש לזה שם גדול יותר – הפרעות קשב שממש מקשות עליי 

את ההתארגנות והעמידה בזמנים

בשנתיים האחרונות אני מאוד מנסה שלא לאחר. לפעמים אני אפילו מצליחה להקדים

אז אני ממש ממש מוחאת לעצמי כפיים.

אבל כשיש לי עיכובים שלא תלויים בי ? זה יכול להעלות לי את הסנטה ולא קלאוס

אני ממש מנסה להכניס הכל לתוך משבצות, צבעים,

בשביל הוודאות והידיעה, אז אני מכניסה את עצמי לתוך מסגרת כדי לדעת

מאיזה קווים אני יכולה לצאת…מצליחים להבין?

אתמול בבוקר היה לנו בבית בוקר קשוח, גם היום בבוקר.

כי שומדבר לא עמד בלו"ז הצפוף, לא אני, לא מר מתולתלת ולא הילדים

יש ימים כאלו שאני לא מצליחה לארגן את הילדים בזמן ואז היום שלי מתחיל מאוחר

ואז אני פתאום נטרפת, נהיית לרגע מעין מפלצת

פתאום אני שומעת את עצמי אומרת משפטים שאני לא רוצה לומר

ורואה את עצמי הופכת למישהי שקצת קשה לקרוא לה אני

אני מזרזת אותם, מלחיצה, צועקת, מתעצבנת, בעיקר על עצמי אגב,

מתוך התסכול שלי!

ואז מגיע הרגע שהם עומדים על יד הדלת,

אני מנשקת אותם נשיקה ענקית, מחבקת מאחלת להם יום קסום

ויודעת, יודעת שהיום שלהם יתחיל עקום!

הם הולכים למסגרות שלהם, אני עדיין עצבנית לרגע.

ואז כשיש את הרגע של השקט הזה, אני לבד, שותה לי שלוק קפה

ואני קולטת שהם בסה"כ ילדים וקשה להם,

קשה להם כי לי קשה

וכן גם אם היא מאחרת לבית הספר זאת כנראה הבעיה שלי, 

כנראה שאני לא מצליחה להעביר את המסר בצורה הנכונה

או להציב את הגבול בצורה הראויה

ובסוף, הם ההשתקפות שלי, 

ותכלס? זה לא שקשה לי שהיא מאחרת, זה פשוט שאני לא עמדתי בזמנים

זהו אין מוסר השכל, 

יש רק פואנטה – שגם אני לא מושלמת, וגם אני לפעמים צועקת,

וכן לפעמים יוצאת ממני איזו שהיא מפלצת.