אנחנו עומדים שלושתנו מול חנוכיה מלאה ״זאת חנוכה״ ואני אומרת להם

״יולי וארי עכשיו כל אחד מבקש כל מה שהוא רוצה שיקרה השנה״

אני עם דמעות בעיניים, בשנה שעברה ולפני שנתיים הם היו

עם אבא שלהם ביום המיוחד הזה.

״אמא אני יכולה לבקש בשקט?״ שאלה אותי יולי ואני אמרתי לה ״בטח,

אבל עדיף בקול רם כדי שגם אני אשמע, אולי אוכל להגשים לך״

״אני רוצה שיהיה מלא טוב והכל״ ביקש ארי ורץ לטלפון להמשיך לשחק

״אני מבקשת בשקט אמא״ היא התעקשה וכשסיימה לבקש נשארה

לחבק אותי והתחלתי לבקש אני:

״אלוהים תן לי את הכח להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות״

התחלתי ויולי מיד עצרה אותי ״אבל את כבר האמא הכי טובה

שיש אמא״ וזה ריגש אותי כל כך אז אמרתי ״תודה אהבה 

שלי אז שיתן לי כח להיות טובה יותר ממה שעכשיו״

והמשכתי לבקש עוד דברים וגם התחייבתי 

לקחת על עצמי משהו שהיה לי קשה

ממש לקחת אבל עמוק בפנים 

ידעתי שהגיע הזמן.

בערב רגע לפני שהתחלתי את הסדנה שלי, ארי כבר היה רדום ויולי

קראה ספר, נכנסתי לתת לה נשיקה ואמרתי ״את יודעת יולי

ממש ריגשת אותי, שתדעי שלפעמים אני בכלל לא 

מרגישה כמו האמא הכי טובה למשל כשאני 

צועקת עליכם או עושה טעויות״

יולי הסתכלה עליי ואמרה:

״אז אל תרגישי ככה אמא, כולנו עושים טעויות״  

הסתכלתי על הילדה החכמה שלי עם העיניים הכל כך טובות שיש לה 

ושאלתי ״יולי למה את חושבת שאני הכי טובה?״ כי רציתי לשמוע 

ממנה למשל מה היא אוהבת שאני עושה איתה

ואז היא פשוט ענתה:

״כי את האמא היחידה שיש לי ואני אוהבת אותך מאוד״

חיבקתי אותה אליי חזק והדמעות שלי 

החלו לזלוג מעצמן.