רגעים

דברי עם בורא עולם אביב, זה הזמן להתחזק״ הוא אמר לי רגע אחרי שסיפרתי לו איך החיים שלי התנפצו לרסיסים ברגע. ״אני כועסת עליו אבישי,

'וואוו סוף סוף רעבה' שמעתי את עצמי אומרת לעצמי. ערב לפני ראש השנה לפני שנה 'זה ערב שצריך להיות בו שמחה, אני אלך למסעדה' האוטו

נרדמתי עם הבגדים והאיפור במיטה,  ככה שיכורה,  כשהתעוררתי בבוקר זה החזיר אותי לתקופה  כשהייתי רווקה, דיזנגוף 125, קומה שניה, עם מרפסת גדולה הפונה אל הרחוב.

״כתבתי לך, כתבתי שפחדתי שאת תיפלי לבור שחור,  אחרי התקופה הכל כך…מאתגרת שעברת, ועברת.  וכתבתי שפחדתי שלא תצליחי להרים את עצמך,  וסליחה שגם אני לא

׳אף אחד לא הכין אותי למלחמה הזאת המלחמה לא רק בחוץ, היא גם בתוך הבית שלי, וזה שובר אותי׳ שמעתי את עצמי אומרת לעצמי. וזה

׳זרקו אותי בלב הים עם 2 ילדים קטנים באמצע סופת צונאמי ואמרו לי – עכשיו תתחילי לשחות נראה אותך׳ הייתי שומעת את עצמי אומרת לעצמי

“אהבה היא הכח הכי חזק בעולם שתדעי” ככה הוא כתב לי בשעה 23:00 בלילה. קראתי את המילים האלו בדיוק רגע אחרי שלקחתי ביס מהכריך עם

"תנשמי איתי" ביקשתי מאחותי ערב אחד כשהילדים היו באמבטיה זה היה רגע כזה שפתאום הרגשתי איך החרדה שלי מתחילה להתגנב לי לתוך הגוף. אני לא

'אם אתה מחזיק אותי ואת הבית הזה,  אז בוא נראה אותך מחזיק את כל מה שהחזקתי אני עד עכשיו' שמעתי את עצמי אומרת לעצמי והרגשתי

אני זוכרת את הרגע הזה שהכל נשבר. 'עד עכשיו היו רק סדקים וניסיתי להחזיק אותנו בידיים, אבל עכשיו זהו נשבר, התנפץ לרסיסים'  שמעתי את עצמי

פנים, בית דין רבני, יום. אני יושבת ומחכה שיגרשו אותי. איזו מילה קשה זאת גירוש ואיזה קשה היה קודם בפנים. ״התרת נדרים״ הוא אמר לו.

אני יושבת לגלידה עם הילדים רגע לפני שאנחנו

חוזרים הביתה מעוד אחר
הצהריים בגינה,

חם לי ואני דביקה