aviv, Author at אביב המתולתלת

השמלה הכי יקרה שיש לי

היא שם מונחת בין השמלה השחורה לשמלה האפורה. תלויה על קולב בדיוק כמו שיולי תלתה אותה.

זה קורה לי לפעמים כשהראש שלי לא מפסיק לעבוד, אפילו כשאני ישנה
וכפרה על ארי ויולי מעירים אותי בכל שעה עגולה.

לרגע הרגשתי שזה שלא עזבתי הכל וטסתי עד סוף העולם כדי לנסות להגשים את החלום זה הסימן להפסיק לרדוף אחריו.

אני משעממת ובאנלית ועוד אחת מ.
אני לא חושבת שהסיפור שלי יעניין מישהו."
ככה כתבה לי אחת העוקבות שלי לפני חודשיים.

כנופר חן הזמינה אותי להתארח אצלה בפודקאסט לא יכולתי לסרב.
האזינו לשיחה שלנו על הצגה עצמית נכונה וראויה

כשפנו אליי מאתר ילדתי לראיון אצלהן באתר לא יכולתי לסרב. מוזמנות לקרוא את הדרך והתהליך שעברתי

שום דבר בעולם הזה לא הכין אותי ל 6 המילים האלו.
הרגעים שעברו עד שהגעתי לגן נראו כמו נצח.
4.5 דקות שהן 270 שניות.

אמרתי לעצמי במעין חוסר אמונה בשבת בערב כשהסתכלתי במראה,
אחרי שסיפרתי ליולי שאני הולכת למספרה
ובחצי חיוך, חצי אמת

כך שאל אותי הרופא תורן בקופת החולים, רופא ילדים. אתמול.
כשלקחתי את ארי לביקורת בעקבות דלקת אוזניים.

זה היה היום הראשון ללימודים שלי, כיתה א.
ההורים שלי לא באו איתי, הם היו בבית החולים עם אחותי שעברה כמה ימים לפני זה תאונת דרכים.

ככה אמרה לי יולי הגדולה שלי בת ה 5 וחצי
השבוע כשהיתה חולה ונשארה איתי בבית.

למה חשוב כל כך לתפוס את הקשב של מי שנמצא מולי כבר ב 3 שניות הראשונות.
ואיך עושים את זה

לא להתכונן מראש על ההצגה העצמית שלך ולא לזכור אותה בעל פה בהכרח אומר שאת כנראה תעבירי יותר מדיי מסרים.

היכולת להרשות לעצמי להיות מי שאני
ומה שאני בעולם הזה להתנהל בחופשיות, ולעשות מה שעושה לי טוב.

"אוקיי גברת לכי על הממוצע.
תגידי מה שזאת שלפנייך אמרה
וזאת שלפנייה אל תנסי להרשים יותר מדיי

את לא רק אמא, את מי שאת, בזכות דברים שעברת ועוברת, בזכות החלומות, המטרות, והפעולות שלך להשיג אותם.

אנחנו תמיד מתכוננות.
מתכוננות בכל בוקר ליום שעומד להתחיל
לקפה עם חברה, לדייט עם בן הזוג.