״סליחה? יש לי פה ילד עם סוכר בכמות גבוהה, מתוק מתוק,

כמה הוא יעלה לי?״ שאלתי את הקופאית בסופר והיא

בתגובה חייכה ואמרה לי ״מממ…3 מיליון שקל.״

״מאפתאווווםםםם, אין לו מחיר

לדבר הזה שלי איןןןן!״

ופירקתי אותו

בנשיקות.

ארי שהיה קצת נבוך צחק ואמר לי ״אמא שלי את כל כך

מצחיקה אין לי ברקוד עליי תראי..״

ואני עניתי לו:

״בטח שיש לך, יש לך ברקוד ללב שלי״

והרמתי אותו לחיבוק והנחתי אותו

על המסוע ״הנה בוא תראה״

הקופאית הפעילה אותו

וזה הצחיק אותנו

ממש וכל כך

וזה היה רגע מיוחד, כל כך מיוחד שיש מצב שהוא יזכור

את הרגע הזה לכל החיים ולתמיד, בכל אופן אני

יודעת שאני לוקחת איתי את הרגע הזה.

ארי עזר לי להוציא את הקניות מתוך העגלה, לסדר אותם בתוך

השקיות, שילם וגם בסוף ביקש לעזור לי עם השקיות

ולקחת את חלקן בעצמו לאוטו.

בדרך אל האוטו הוא עצר ואמר לי: ״אמא תראי איזה גיבור אני,

אני כל כך חזק ואני כל כך עוזר לך, מה היית עושה בלעדיי?״

אז התכופפתי אליו, הסתכלתי לו לתוך העיניים

ואמרתי לו ככה פשוט: ״לא הייתי אני״

והתחבקנו ממש וכל כך.