ההודעה הזאת מיולי שלי רגע אחרי שיצאה מהלימודים

אל אבא שלה, רגע לפני שהשבת נכנסה.

וזה לא ה – 99 שהיא קיבלה במבחן באנגלית שבגללו אני משוויצה

כאן, אלא הידיעה הברורה שלה שאמא שלה גאה בה 

ככה או ככה ושהיא גאה בעצמה בגלל הדרך 

שהיא עושה, בגלל ההשקעה שלה, 

ושזה בכלל לא משנה לי אם היא הייתה מקבלת 60 או 99.

זה מרגש אותי כי,

אני מגדלת אותם להסתכל על הדרך שלהם, לאהוב את הדרך שלהם,

להבין שגם אם הם בחרו במשהו הם יכולים להתחרט.

אני מלמדת אותם להגיד לי תמיד את האמת גם אם היא קשה ומפחידה

כי אני לעולם לא אשפוט אותם, אני אבדוק איתם מה קרה ואראה

להם איך הם יכולים להגיע לדרך אחרת בפעם הבאה.

אני מגדלת אותם להרגיש את כל קשת הרגשות, לדבר על הרגשות,

להיות גאים גם בכשלונות ולחבק אותם, אני לא מבטלת את 

הבכי שלהם כשקשה, להפך אני נותנת לזה מקום.

אני מלמדת אותם לפתור את הדברים בכוחות עצמם כל עוד הם 

מאמינים שהם יכולים ורק כשאין ברירה אני מתערבת.

אני מלמדת אותם שאם הם כבר עושים משהו, שיעשו עד הסוף

ושישקיעו אבל שהתוצאה לא בהכרח תלויה בהם, ושהיא

גם ממש ממש לא מגדירה אותם. 

ככה אני מגדלת אותם – להיות ילדים היום, מבוגרים מחר

וכאלו שלא מפחדים לחלום, לנסות, להיכשל וגם להצליח 

והכי חשוב להיות גאים לא משנה מה!