איך אפשר להסביר רגע כזה מזוקק של התרגשות ושל משהו חדש

שאת מוציאה לאוויר העולם? אי אפשר. לא באמת.

וזה לא משנה כמה פעמים בשלוש שנים האחרונות הוצאתי

מתוכי משהו חדש זה תמיד מלחיץ אותי, ומפחיד אותי,

ומשמח אותי, ובעיקר מרגש אותי עד דמעות.

ואיכשהו תמיד אבל תמיד ברגע הזה שאני לוחצת על הכפתור

של ההתחלה, גם הדמעות שלי מתחילות לזרום.

זה מתחיל אצלי תמיד במחשבה, ואז המחשבה מתגלגלת לרעיון,

הרעיון הופך לכתיבה ולעשייה ולבנייה של משהו שאין לי מושג

באמת מה תהיה התוצאה שלו אבל זה מרגש אותי אז

אני פשוט עושה, לא חושבת…

יש דברים כמו ״שחקנית נשמה״ שהייתי צריכה רגע להמתין איתם למרות

שהכל כבר היה לי בראש ועל מחברת ובתמונה גדולה שראיתי בראש.

ויש דברים שיצאתי איתם דיי מהר כמו הפודקאסט שלי והקהילה

״גרושה וחופשייה״ ועבדתי איתם תוך כדי תנועה ולאט לאט

זה גדל ומרגש אותי מאוד

ויש את הסדנה שלי ״לכתוב אותך״ שנולדה מתוך ההישרדות הכלכלית שלי

והפכה לסדנה הכי מדהימה שיש כזאת שחוצה יבשות!

ויש את עולם הילדים שלי: הספרים, היומן והמשחק שנולדו מתוך האהבה

שלי למילים, מתוך האתגרים ועזרו לי לרפא את עצמי!

מה שמשותף לכולם תמיד – זאת האהבה שלי לדבר הזה

החיבור האמיתי והנקי למי שהייתי ולמי שאני היום

וההתרגשות שבתוך העשייה.

יש לי כמה חוקים, הנה 4 מהם:

1 – לא מרגש אותי? לא עושה!

2. לא לחשוב יותר מדיי, פשוט לעשות, כי מי שחושב לא עושה

3. לשים את הלב והנשמה שלי בכל מוצר/שירות/קהילה

4. תמיד לתת את מה שהייתי רוצה לקבל – זאת הדרך להצליח באמת