ביום רביעי האחרון התפרקתי לגמרי

משהו נשבר בי.

שוב.

ואפשר עדיין לראות את העצב שלי בעיניים.

׳שום דבר כבר לא יכול להפתיע אותי׳

ככה חשבתי.

כי,

הרבה משהויים נשברו בי ב 3 שנים האחרונות

אני כבר רגילה.

ובדיוק כשקיבלתי את ההחלטה לצמוח מתוך בחירה

ולא מתוך כאב, החיים הוכיחו לי ש:

אנחנו לא באמת המחליטים פה.

אנחנו רק יכולים לבחור איך להתנהל בתוך מה שקורה

ולבחור איך להסתכל על זה והאם לראות גם את

הטוב שיש בזה. כי אין רע בלי טוב

כמו שאין אור בלי חושך.

כנראה ש – כשביקשתי עוד כח בראש השנה, מישהו שם הקשיב לי

כי את מגלה כמה את חזקה רק כשאת נשברת ובכל פעם

המבחן גדול יותר.

״השנה אני לא מבקשת יותר כלום – רק אומרת תודה

זהו! הספיק לי!!״ צרחתי לחברה בטלפון

והיא ענתה ״אני מבינה ואת צודקת אבל תכף תרימי ראש

ותצרי מזה משהו חדש ומדהים״

״לא רוצה ליצור! יצרתי מספיק!״

המשכתי ובכיתי

והיא המשיכה ואמרה ״אבל את אביב״

ואני עניתי בשקט ״נכון״

לצד העצב הייתי צריכה לתפקד כאמא, כאישה עצמאית עם 2 עסקים

שצריכים אותי, ומתאמנות שאני צריכה להחזיק גם אותן

בתקופה מאתגרת של מלחמה.

תמיד כשאני עצובה אני מכינה לי קפה והולכת לים.

הפעם לא יכולתי, כי הייתי אמא במשרה מלאה.

אז שמתי את העסקים שלי על מיוט,

לא פתחתי אפילו את האימייל,

לא הייתי מסוגלת.

והדבר היחיד שעשיתי, היה להיות כאן במדיה,

בנוכחות קטנה ובמענה להודעות.

והזכרתי לעצמי ש-גם תנועה קטנה כרגע היא בסדר.

אתמול כששמתי את יולי וארי אצל אבא שלהם לא רצתי למייל,

ולא לפגישות זום, ולא עניין אותי להספיק עוד כלום.

והלכתי עם הקפה שלי לים לבכות.

זה כל מה שהייתי צריכה.

לבכות.

זה לא פוסט של רחמים, גם לא של ״מה קרה?״

זה פוסט של פריקה, כי אתן חלק מהדרך שלי

והכתיבה פה הרבה פעמים היא גם מה

שעזרה לי בתקופות מאתגרות

וזה דבר חשוב – לדעת מה עוזר לך ולעשות אותו.

אז אני משחררת כאן ויודעת שהמילים שלי

גם יתנו כח לעוד נשים, כל אחת בדרכה

ולתת לכן כח, מחזק אותי.

תזכרו

החיים הם מלאים ומורכבים. וגם כשזה נראה מבחוץ מדהים,

אתן אף פעם לא יודעות עם מה האדם שמולכם מתמודד.

ולצד הרבה דברים שאני בונה עכשיו, המציאות והחיים

מראים לי בכל פעם מחדש איך הם תמיד ימשיכו

להיות החיים ואנחנו נצטרך ללמוד לשחק

הכי טוב שאנחנו יכולות בתוכם.

ואם כבר לשחק אז לזכור שאת שחקנית נשמה כזו שיש לה

דרך פעולה, וכשהחיים קורים לה היא יודעת בדיוק

מה היא עושה וגם סומכת על עצמה.

ואם גם את עוברת משהו, תזכרי זאת רק התפאורה,

את מסוגלת ויכולה. ואם את צריכה מישהי

שתבנה איתך דרך, אני כאן