שנתיים וחודשיים + שבועיים שאני אחרי לידה

שנתיים וחודשיים + שבועיים

שאני מסתכלת במראה

ורואה מישהי שונה.

בטן רפויה,

אגן רחב,

גזרה שהשתנתה.

שנתיים וחודשיים + שבועיים

שאני אחרי לידה

והבטן עדיין עגולה ומלאה,

כאילו היא עדיין נושאת חיים בתוכה.

הבטן רכה, תרתי משמע.

שנתיים וחודשיים + שבועיים

שאני אחרי לידה

ומדיי שבוע אני מנסה להיכנס לג׳ינס,

עם הגזרה האהובה.

ובכן, רק מנסה.

שנתיים וחודשיים + שבועיים

שאני לא משקיעה בזה מחשבה.

זאת אומרת כן,

אבל לא,

לא בצורה הרגילה.

יותר בכיוון של להיות בריאה וטובה. לעצמי.

הבטן שלי עוד נפוחה,

ולפעמים זה מטריד נורא

את השכנה או את החברה ששואלת

מה נשמע?

זה בן או בת?

או איזה שבוע את?

שנתיים וחודשיים + שבועיים

זה אומר 115 שבועות, 805 ימים, 19,320 שעות, 1,159,200 דקות ועשרות מיליוני שניות.

ואני עדיין מרגישה שאני צריכה מנוחה,

החלמה, עזרה, הקשבה והכלה.

שנתיים וחודשיים + שבועיים

שאני אחרי לידה

מסתכלת במראה ורואה מישהי שונה.

בטן רפויה,

אגן רחב,

ג׳ינס שלא נסגר,

גזרה שהשתנתה,

אז אני ממלאת את עצמי באהבה

וחמלה, לגוף הזה שצריך מנוחה.

ולאישה הזאת שהשתנתה. גם בתוכה.

כן אני עדיין לא ישנה,

לילות שלמים.

וכן אני עדיין עייפה,

גם בימים.

שנתיים וחודשיים + שבועיים

שאני מסתכלת במראה, רואה מישהי שונה

בפעם השנייה.

וטוב לי איתה.

שתפי את הטקסט עם אמא שצריכה לקרוא את זה

.