אמרתי לעצמי במעין חוסר אמונה בשבת בערב כשהסתכלתי במראה,

אחרי שסיפרתי ליולי שאני הולכת למספרה

ובחצי חיוך, חצי אמת

וקצת מבוהלת אם להיות כנה,

הוספתי שאני הולכת לצבוע כמה שערות בורוד

כמו שהיא ביקשה.

״רק את״

אמר לי מר מתולתלת כלא מאמין,

דקה לפני שיצאתי מהבית

כשאמרתי לו: ״אני חוזרת אישה אחרת,

אישה עם פס ורוד בשיער.

ואולי גם קצת בלונד.

ופוני, מגניבה כזו״

״רק את״

אמר לי בפחד הספר שלי,

שמכיר אותי שנים

ופחד שיצטרך להתמודד איתי אחר כך.

כשנכנסתי למספרה בהודעה:

״אני רוצה שינוי,

אני רוצה פוני

אני רוצה קצר, אבל גם שתשמור על האורך

(כמובן)

אני רוצה בלונד

ואני רוצה ורוד!״

״רק את״

אמר לי אחי הקטן בהלם בקבוצה המשפחתית, וקרא לי בבהלה להירגע.

אחרי ששלחתי להם הודעה

עם תמונה שלי,

והצהרה – ״ אני אצל הספר צובעת תשיער בורוד״

אז עשיתי את זה!

התעוררתי בבוקר והקשבתי לעצמי,

לצורך הזה להרגיש לרגע טירוף, להרגיש מגניבה,

אחרת, קצת שונה,

מהשנה הזו הנוראה!

וכשנכנסתי לספר,

הרגשתי איך שהגוף שלי מתמלא

בזיעה קרה

מהרגע הזה של התעוזה,

של התעופה.

ושלא תטעו זה לא שלא נלחצתי לשניה

אבל לקחתי נשימה,

ארוכה,

ואמרתי לעצמי ״יאללה תהיי קצת מוזרה,

תצאי מהמקום הבטוח,

ותעזי גם אם זה נראה לך כרגע הזייה.״

אז לא,

לא עשיתי פס אחד ורוד,

אלא צבעתי לי כמה תלתלים

וקיבלתי שיעור לחיים

שיעור על אומץ

על תעופה,

שיעור באיך להעיז ולשבור מחסומים,

שלי עם עצמי

בעיקר

להתמודד עם הפחדים בראש,

עם ה- מה יגידו ומה יחשבו..

שיעור ב – הדרך היא מה שמשנה, כי היא היתה לי מגניבה!

״רק את״

אמרתי לעצמי בערב כשהסתכלתי על עצמי במראה וראיתי אישה אמיצה.

״רק את תחליטי מי את״

ונכנסתי למיטה למצב טיסה

לשינה עמוקה ומתוקה!