fbpx

אני חושבת שיולי שברה את היד

שום דבר בעולם הזה לא הכין אותי ל 6 המילים האלו.

הרגעים שעברו עד שהגעתי לגן נראו כמו נצח.

4.5 דקות שהן 270 שניות.

270 שניות של להריץ לעצמך את הנורא מכל בראש,

270 שניות שבהן נעלתי לי ולארי נעליים,

זרקתי 2 בננות לתיק, בקבוק מים, נורופן

ורצתי לגן.

ריצת ה 100 מטר שלי עם ארי על הידיים

לא היתה מביישת שום אצן בשום אולימפיאדה, בחיי.

6 המילים הקודמות לא הכינו אותי ל 6 המילים הבאות:

"היא כנראה צריכה ניתוח ושחזור מרפק"

רוב הזמן הייתי אסופה, וניסיתי להראות ליולי

שהייתה בבהלה עצומה שאמא שלה בשליטה.

היו רגעים שממש התפרקתי, כן גם לידה.

והגננת, נהג האמבולנס, הרופאים והאחיות

אמרו לי כל אחד בדרכו – "אמא אל תבכי לידה, תהווי דוגמא."

ואני? תמיד אותה התשובה, מחייכת ומחזיקה ליולי את היד, השניה.

"זה בסדר היא מכירה את אמא שלה, היא יודעת שאני בכיינית.

זה בסדר לבכות, לצעוק,לצרוח,לכעוס,

זה בסדר להרגיש כרגע כל דבר שאת מרגישה."

והיא? עשתה את זה.

לאט לאט ראיתי איך ממצב של הלם היא עברה למצב של בכי ואז לכאב, אחר כך לכעס ואז למצב של הבנה

ובסוף? להשלמה.

היו רגעים שהרגשתי שמישהו לקח את הנשמה שלי ושם אותה על המנגל, ושרף אותה wd.

כשהיא נכנסה לניתוח הרגשתי שמישהו לקח את הלב שלי וסחט אותו כמו שסוחטים סמרטוט ריצפה לפני

הניקיון האחרון לפני החג.

היה גם רגע כזה שאמרתי לעצמי,

"חירות? איזה חירות… אולי עבדות.

גם כן פסח, אף פעם לא אהבתי את החג הזה״

אבל ברוב הזמן, היו רגעים שהקטנה שלי, שהיא ענקית הרחיבה לי הלב ואת התודעה שלי וכנראה גם את שלה.

כן גם כשהיה לי קשה ממש, ללא אוכל, ללא שינה, בחוסר וודאות, בדאגה עצומה ועוד רגשות כאלו שאני כנראה עדיין לא יודעת להגיד או לעבד.

היא לימדה אותי .

בשבוע האחרון היא לימדה אותי חוסן נפשי מה הוא.

מה הפירוש במילון האוניברסלי למילה – גיבורה.

היא לימדה אותי מה זה אומר "לסמוך" על מישהו

מה זה לתת לו את הלב, ואת ההובלה

ולסמוך עליו כשהוא אומר לך לקחת נשימה,

שיהיה בסדר.

מה זה אומר לפחד אבל לדעת שיש מי שיגן עלייך.

היא האמינה לי ובי כשאמרתי לה שאמא שומרת עליה.

היא סמכה עליי כשאמרתי לה שאבא רוצה את הכי טוב בשבילה.

היא ידעה שלא ניתן לאף אחד לפגוע בה.

היא גם פחדה, כעסה, הייתה עייפה וכאובה, היא גם כנראה הרגישה עוד הרבה רגשות שאני לא יודעת להגיד במקומה.

אבל היא לקחה נשימה כשביקשתי.

היא הקשיבה, ועשתה, וראיתי בעיניים שלה שהיא מבינה שאמא פה איתה.

השבוע יולי לימדה אותי מה זה אומר להיות חזקה.

ושהכל אפשרי אם רוצים ועושים.

שאפשר לעשות הכל

ושמהכל אפשר לגדול 💜

דילוג לתוכן